מראה - מגזין בעניני מדינה, חברה ותרבות
22 - 29.8.2014 כ"ו באב התשע"ד
גליון 303
שיחה עם משה שמיר על ספרו "יאיר"
יוסף אורן
בחלוף עשר שנים מיום פטירתו של משה שמיר ב-21.8.2004 בגיל 83, החלטתי לפרסם הקלטה של שיחה שקיימתי איתו כשנתיים קודם לכן, ב-15.5.2002, בבית אריאלה בתל-אביב, על ספרו "יאיר" – הרומן האחרון שפירסם בחייו.
בנסיבות אחרות הייתה הופעת רומן חדש מפרי עטו של סופר ברמתו של משה שמיר מתקבלת כאירוע ספרותי חשוב ביותר בחיי התרבות הישראלית, אך לא כך התקבל הרומן "יאיר". סיבה פוליטית מסבירה עובדה זו: ברוב מוקדי הכוח של הספרות, במוספי הספרות ובכתבי העת הספרותיים, עדיין שלטו בשנת הופעתו של הרומן "יאיר" מתנגדיו הרעיוניים של משה שמיר, והם לא סלחו לו על התפנית שביצע בהשקפתו הלאומית אחרי מלחמת ששת-הימים.
המשך

ומתעלמים מחום הכבשן שסביבם
קובי קמין
ובכן, לכל אורך המבצע פנו אלי רבים וביקשו לשמוע את דעתי. תשובתי הייתה שאיני רוצה להביע עמדות, בעת שחיילי צה"ל נלחמים ואזרחי ישראל נודדים בינות מקלטים לשגרה.
אבל, אחרי הפעילות השוצפת של הימים האחרונים, החלטתי שבכל זאת אני חייב לומר משהו.
המשך

התרומה האמיתית של ממשלות נתניהו
יובל ברנדשטטר
בעוד שהמבצע בעזה, שתחילתו ידועה וסופו לוט בערפל, נמשך עם פרצי אלימות משתנים בעוצמתם, נמשכים החיים במקומות החשובים. שנים רבות לאחר שתסתיים כהונתו של נתניהו כראש ממשלת ישראל, לא יזכור איש מבצע זה או אחר בעזה, המהווה עצם בגרון וצלצל במעיים הציוניים כבר מקרבות האנזאק בשנת 1917. מה שכן ייזכר הוא התנופה האדירה לפיתוח הנגב שיצאה מן הכוח אל הפועל בשנים של מלכות ביבי, שאינה מקבלת שום ביטוי בתקשורת הישראלית. כתושב הנגב, אני רואה פעילות זאת יום יום, רואה את השינוי העצום ההולך ומתחולל, וחושב שיש לפרגן בגדול לממשלה העושה במלאכה יותר משהיא עושה במלחמה.
המשך

"צוק איתן" שחרר את האנטישמיות הדרום אמריקנית מכבלי התקינות הפוליטית
נחמן פביאן
בימים אלה מצוי מפלס האנטישמיות במדינות אמריקה הלטינית בעלייה מתמדת.
נשיא ונצואלה ניקולס מדורו שמדינתו כמעט והתרוקנה מיהודים, נתן את אות הפתיחה למתקפות האנטישמיות באזור בהאשימו את היהודים ואת ישראל ברצח עם בעקבות מבצע "צוק איתן". עמיתיו הנשיאים של בוליביה, פרו, אקוודור, ברזיל, צ'ילה ואל סאלוודור החזירו כמחאה את שגריריה בישראל להתייעצויות.
המשך

בל"ד רועה בשדות זרים
מרדכי קידר
כשהרוב היהודי רואה את הח"כים הערביים, ובמיוחד אלה המשתייכים למפלגת בל"ד, נוסעים לקטר, רבים מתרגזים. הם רואים בחיבור הזה בין חברי הכנסת הישראלית ובין מדינה התומכת בטרור של חמאס מעין בגידה במדינה. יש הקוראים להעמידם לדין על נסיעה לארץ אויב, למרות שקטר אינה מוגדרת ככזו. עדיין לא.
המשך

letters@maraah-magazine.co.il
:פניות ומכתבים למערכת
מכתבים עניינים יתקבלו בברכה.
המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המכתבים, ושומרת לעצמה את הזכות לערכם ו/או לא לפרסמם במלואם.
מכתבים ללא שם ומען של שולחיהם לא יפורסמו
‏"צוק איתן" – בין ניצחון להכרעה
ניצחון הוא סובייקטיבי, אבל הכרעה היא מוחלטת
דן שיאון
מבצע "צוק איתן" עדיין לא הסתיים ושני הצדדים מצהירים כל אחד על נצחונו. חמאס ממשיך לשגר טילים ורקטות על יישובי הדרום במקביל למשא ומתן המדיני. ישראל מגיבה בעצמה רבה וגובה מחירים כבדים בהרס תשתיות ופגיעה בתושבים.
חמאס טוען שניצח. לפי הגיונו הבסיסי, אם שרד את המלחמה ולא הובס כליל על ידי הצבא הישראלי, המצויד במטוסים וטילים, טנקים ותותחים ועולה עליו עשרות מונים בכוחו – סימן שניצח.
ישראל טוענת לניצחון. הנזק העצום שנגרם לעזה והרס התשתיות הצבאיות של חמאס, מלאי הטילים והמנהרות שבהם השקיע חמאס שנים רבות של מאמץ יחד עם הפחתה דרסטית של הנזקים שנגרמו לישראל בעזרת "כיפת ברזל" – מעידים על ניצחון.
מי משני הצדדים הטוענים לניצחון צודק?
המשך
למנות מבוגר אחראי
קווים להסדר סופי לניהול בעזה
מנדי ספדי
לפני חלוקת השלל המדיני של "צוק איתן", חשוב שנעיף מבט אל ההיסטוריה הקרובה של הסכמי הפסקות-הלחימה שהיו רק ב-15 השנים האחרונות. הלקח הברור שנלמד מהם הוא כשלונם של ארגוני האו"ם בשמירה על מילוי ההסכמים על ידי הצד שכנגד, ובמקרים מסוימים אף שותפות של האו"ם בפעולות טרור נגד מטרות ישראליות. זכורות החטיפות בחסות פקחי האו"ם בלבנון, הכשרת מחבלים, הטפה לפיגועי התאבדות ושנאת ישראל בבתי הספר של אונר"א בעזה, ניוד מחבלים והברחתם בכלי רכב של הצלב האדום ברש"פ, ועוד. לכן עלינו לבסס את
המשך
רוני גורדון
מה באמת מדאיג את נתניהו?
הבית הלבן משנה כיוון
עומר דוסטרי
בחודשים האחרונים הפך ארגון הטרור, "המדינה האיסלאמית" לתסריט בלהות עבור כל מנהיג במדינות המזרח התיכון. הארגון הרצחני, שכבר השיג דריסת רגל בסוריה, בעיראק ולבנון ומאיים להתקדם עוד ועוד, מדיר שינה גם במדינת ישראל, שהיא כאי של יציבות בעת סערה רבתי, שהחלה עם פרוץ מאורעות "האביב הערבי".
אך עם כל הכבוד לסכנה שמהווה ארגון זה על המזרח התיכון בפרט ועל העולם בכלל, הרי שהדבר המדאיג כרגע יותר מכל את מקבלי ההחלטות בישראל הוא
המשך
חמאס: רגע של התאבדות פלסטינית
אין פתרון לעם הפלסטיני אלא להיפטר מאלה החוגגים את התבוסות ומבטיחים לו ניצחון מזויף בעודם משקיעים אותו באומללות אמיתית
חמיד זנאז
מובא כאן במלואו מאמרו של הכותב האלג'יראי שפורסם (19.8.2014) ב"אלערב" היוצא לאור בלונדון, ותורגם מערבית על ידי ד"ר ארנון גרוס:
לפני למעלה מעשור אמר הוגה הדעות התוניסאי הדגול, המנוח אלעפיף אלאח'ד'ר, שחמאס יביא לאובדן מה שנותר מאדמת פלסטין. הוא אכן גרם לאובדנה של עזה לאחר שהפך אותה לכלא ענקי בהתנהגותו קלת הדעת. לו היה אלעפיף אלאח'ד'ר חי היום, הוא היה מוסיף שארגון זה עתיד לחסל את מה שנותר מהעם הפלסטיני על ידי כך שידחוף אותו אל קרבות התאבדות ללא כל מטרה מלבד צבירת הרס, מוות וחורבן...
מוזר שמשכילים כמו עזמי בשארה ואחרים נגררים להצדיק את פעולות
המשך
במלחמה כמו במלחמה
התקפה ולא הצטדקות במלחמת התעמולה
אברהם שלום
זאב ז'בוטינסקי הסביר בזמנו למנהיגי הציונות את חשיבותה של דעת הקהל. גם מדינאי אירופי הנוטה לתמוך בציונות לא יוכל לאמץ מדיניות כזאת אם דעת הקהל תהיה נגדה. לכן יעץ ז'בוטינסקי לא להסתפק בפגישות בחדרים סגורים עם שרים של ממשלות שונות, אלא לפנות ישירות לציבור באירופה ובאמריקה. ובייחוד טען ז'בוטינסקי כי אין לשבח מדינאים בגלוי ולהחניף להם אם הם פוגעים בנו, ולהסתפק רק בפגישה סגורה על מנת להתלונן על פגיעתם. משנתו זו של ז'בוטינסקי נכונה היום יותר מתמיד, אך נראה כי כמו אז, גם היום קברניטינו אינם בקיאים דיים בניהול של מלחמת תעמולה, ובעיקר אינם יודעים כיצד להדוף את ההתקפה של הערבים נגדנו. הפעם אנו זקוקים לדעת קהל אוהדת באירופה ובאמריקה גם כדי להדוף ראשי מדינות וערוצי תקשורת מרכזיים במערב המלבים את אש השנאה נגדנו.
המשך
הפעם לא ישראל אשמה
בתקשורת הערבית נשמעים קולות הקוראים לא להכנות למלחמות שתבאנה וכן ליצירת ברית ערבית-סונית לטובת עמי האזור
מנשה שאול
" ניצחנו"
במהלך המבצע, ערוץ "אלג'זירה" טבע על המסך את הסיסמה: "עזה מתנגדת ולוחמת". עם הפסקת האש יצא הערוץ בסיסמה חדשה: "עזה מנצחת".
בעיתונות הערבית פורסמו מאמרים בגנות הניצחון שלא היה. דוגמה מיני רבות היא מאמרו של הסופר המרוקני סעיד נאשיד בעיתון "אלערב" .
המשך
דואר אלקטרוני *
שם
"צבא האיסלאם" ממש מכעיס
עריפת ראשו של העיתונאי האמריקני ג'יימס פולי היא אכן מחזה שמאוד לא נעם לאנשים במערב, ואפילו הרב-תרבותיים הנאמנים ביותר לא יכלו להתעלם מכך שאנשי "צבא האיסלאם" לא נחמדים. אבל מה שנאורי הזכויות, הקרן החדשה לישראל וג'יי סטריט לא יכולים לסלוח להם בשום פנים ואופן הוא, שאי-אפשר להאשים בהקמת הארגון ובזוועותיו את ישראל, או את הכיבוש ואפילו לא את המתנחלים. אולי קצת את ביבי. זה הרי תמיד עובר.
אחריות? שלנו?
תומכי ההתנתקות מפנים ללא הרף טענות, תלונות וביקורת חסרת הסבלנות כלפי ראש הממשלה – שהתנגד לגירוש ולנסיגה וצפה את תוצאותיהם בדיוק מקפיא דם. הם פשוט לא מבינים למה הוא לא "אומר לצה"ל" להוציא במהירות שהם מצפים לה את הערמונים שהם בטפשותם השליכו לאש התופת. הם מתנהלים כמו אותו בחור צעיר שלווה כסף בריבית קצוצה בשוק השחור בניגוד לאזהרותיו המנומקות החוזרות ונשנות של אביו. וכשהחבר'ה מהעולם התחתון מראים לבחור מה הם יודעים לעשות, הוא רותח בעיקר על אביו, על כך שאינו מציל את המצב ואותו, בכל מחיר, ועכשיו ומיד.
החרב וצלב הקרס עדיין שם
בטאונה הרשמי של הרש"פ ("אלחיאת אלג'דידה" 16.8.14) מפרסם מאמר המאשים את ישראל כי המציאה את סיפור החטיפה והרצח של איל יפרח, גלעד שאער ונפתלי פרנקל הי"ד, ומשתמשת בכך כתירוץ מתוכנן לצאת למתקפה על עזה. את כותב המאמר לא בלבלו השבחים שהעניק חמאס לרוצחים. (באדיבות "מבט לתקשורת הפלסטינית"). למי שיש לו עדיין ספק, הרש"פ אינה בשום אופן הרע במיעוטו. היא הרע במירבו, רק בחליפה ועניבה.
דידת האמת שלנו גם הפעם אינה מכזיבה
אפילו התומכים בהתנהלותה של הממשלה במבצע "צוק איתן" "נאלצים להודות" כי חבריה, ובעיקר העומד בראשה, לא השכילו למנוע את העכרת היחסים בין ישראל לארה"ב. כאילו שהייתה מלחמה אחת בין ישראל ואויביה שבה התייצבה ארה"ב לצידנו כידידת אמת. במלחמת השחרור הטיל עלינו טרומן אמברגו נשק, שכמעט מנע את הישרדותה של המדינה. ב-1956 אילץ אייזנהאוור את בן-גוריון לסגת עד הס"מ האחרון מהישגנו במבצע קדש; בבית הלבן עדיין מחפשים, מאז 1967, את הנייר שבו התחייבה ארה"ב לערוב להסכמים לשמור על חופש השיט בים סוף ועל התחייבויות נוספות; במלחמת יום-כיפור נמנעה ארה"ב מלספק תחמושת לישראל, כדי לאלץ אותנו "להקיז דם" ולא להכניע את הצבא המצרי; במלחמת המפרץ הראשונה אילץ אותנו ידידנו משכבר הממשל האמריקני לספוג טילים מסדאם בלי להגיב, וזוהי רק רשימה חלקית. אז איזה יחסי ידידות נאמנה של ארה"ב העכירה אפוא ממשלת ישראל הפעם?
המלאך גבריאל בשליחות ממשלת האחדות
ג'יבריל רג'וב, ידידם של "אדריכלי" אוסלו, המשמש ראש רשות הספורט של הרש"פ וסגן מזכ"ל הוועד המרכזי של פת"ח (שבראשו עומד המתון מחמוד עבאס) אמר לאחרונה את הדברים באים ששודרו (13.8.2014) בערוץ הטלוויזיה הפלסטיני העצמאי "עוודה":
"אני אומר לכולם: פת"ח החליט כי יחסינו עם הישראלים הם יחסים שבין אויבים. אין שום סוג של שיתוף פעולה בין הישראלים ובינינו. כולם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שכל צורה של תיאום הדדי הסתיימה יום אחרי שהם הכריזו מלחמה על ממשלת האחדות...או.קיי. אחי, כאן הכיבוש, האם אני מעכב בעדך מלטבוח התנחלות? איש אינו עוצר שום אדם. אל תשקרו ותאמרו לי: 'כוחות הביטחון (של הרש"פ) ומחמוד עבאס' וכן הלאה. תפסיקו, טוב. איש אינו עוצר אף אחד. החלטתנו הפוליטית היא התנגדות לשטחים הכבושים, על מנת להביא לסיום הכיבוש בכל צורה של התנגדות". (באדיבות "מבט לתקשורת הפלסטינית"). לקבלת תרגום לשמאלנית מפלגתית מדוברת, יש לפנות לזהבה גלאון, ציפי ודב חנין.
2008 כל הזכויות שמורות ©
שלח לחבר
created by Tvuna-Millenium