מראה - מגזין בעניני מדינה, חברה ותרבות
19 - 26.12.2014 כ"ז בכסלו התשע"ה
גליון 317
האם יש למצווחי "רק לא ביבי" פתרונות לבטחון המדינה, לבעייה הפלסטינית, לצביעותו של העולם, למשהו בכלל?
קובי קמין
"רק לא ביבי" זוהי סיסמת הקרב החדשה של השמאל על גווניו.
אכן סיסמה נאה, וגם קליטה, ואפילו מרגשת.
מצד שני זוהי סיסמה קצת מבחילה, מעט מגעילה ובעיקר מעידה על בעליה שאין להם דבר בעל משמעות מלבד סיסמה כאמור, אלא רק לצווח בשלילה ללא כל תכלית או מטרה חיובית כלשהי. ניחא, ההיסטוריה מוכיחה כי להמון המוסת חייבת להיות סיסמה, קצרה וקליטה ככל
המשך

מנהיגי ערב מנצלים את שטיפת המוח נגד ישראל שהם עושים לנתיניהם קרוב לשבעה עשורים למימוש מדיניות ההתפשטות שלהם
מנשה שאול
מאז קום המדינה, מנהלים מנהיגי ערב וכלי התקשורת הערביים תעמולה אגרסיבית נגד מדינת ישראל והתנועה הציונית, תוך כדי שימוש בטיעון שקרי והוא: ישראל שואפת להתפשט על חשבון אדמותיהם של הערבים. הם הסתמכו על תוצאות מלחמת השחרור וטענו כי ישראל לא הסתפקה בהחלטת החלוקה של האו"ם מ-1947, אלא הרחיבה את שטחה מעבר למה שנקבע בהצעה, בהתעלמם מסירובם לקבל את החלטת החלוקה ומהכרזתם על מלחמת השמד נגד ישראל.
המשך

התרגלנו לבוז לפוליטיקאים גם מבלי לבחון באמת את תפקודם. נשבינו בדימוי המעוות שיצרנו להם במו-ידינו
דורון בקל-איילון
הסדרה פולישוק – אחת החביבות והמבריקות בטלוויזיה בשנים האחרונות – נכנסה לעונתה השלישית, ודמותו של פולישוק כבר הספיקה לעבור מטה-מורפוזה משמעותית. בעונות הראשונות הצטייר פולישוק כפוליטיקאי בעל כוונות טובות ורצון לפעול למען הציבור, אך בה בעת תמים, טיפש, חסר חוט-שדרה ולא יוצלח. עם תחילת העונה הנוכחית, ניכר כי פולישוק עודנו אבוד בנבכי הפוליטיקה (הפנים מפלגתית, הבין-מפלגתית, הבינלאומית והתוך-משרדית), אולם ויתר על כוונותיו הטובות ומצטייר כתאב תארים וכיבודים, חרד לכסאו, תחמן, חרמן וראש קטן. מאחר והאמנות משקפת את תפיסת המציאות, כנראה לא לחינם בחרו יוצרי הסדרה להציג כך את פולישוק. אם נבחרי הציבור נתפסו באופן מסורתי כנלעגים ורודפי ג'ובים, בשנים האחרונות הם נתפסים יותר ויותר כמושחתים, מנוולים ובלתי ראויים. וזאת, דווקא כאשר יותר ויותר אנשים ראויים ורציניים מאיישים את לחצני ההצבעה בכנסת.
המשך

עדי אמסטרדם
לרגל הבחירות הבאות ומתרגשות עלינו, מצאתי לנכון לסייע למר לפיד ולחברי מפלגתו בניסוח מצע-המפלגה.
איני מפקפק חלילה בכישורי הכתיבה של אנשי מפלגת "יש עתיד", שעיתונאים ואנשי רוח מן השורה חברים בה. אך מקריאת מצע-המפלגה במערכת הבחירות הקודמת, קשה היה שלא להבחין בכך שמרבית המצע הורכב מסיסמאות ולא מהצעות בנות יישום. כעת, משנוכחתי כי קיים אצל חברי המפלגה דפוס פעולה ורצון לשינוי, נראה לי נכון להעלות הצעות מעשיות (אופרטיביות בלע"ז) להוספה למצע המפלגתי.
מפלגת "יש עתיד" חרטה על דגלה את העקרונות החברתיים, ובייחוד עיקרון צמצום הפערים בחברה הישראלית. כך, למשל, נלחמה שרת הבריאות היוצאת למען הצלת הרפואה הציבורית על ידי כתישת שירותי הרפואה הפרטיים, וכך נלחם שר החינוך היוצא למען החלשים ומעוטי היכולת על ידי מלחמה בתוכניות ההצטיינות ובאמצעות פגיעה בבעלי היכולת – הלימודית והכלכלית.
לכן, אפוא, מוצעות כאן מספר הצעות מעשיות לצמצום הפערים ביתר משרדי הממשלה. בבוא היום, כשתתבקשו להצטרף לממשלה, לא תצטרכו לגבש חזון משרדי יש מאין:
המשך
לכל המכתבים
letters@maraah-magazine.co.il
:פניות ומכתבים למערכת
מכתבים עניינים יתקבלו בברכה.
המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המכתבים, ושומרת לעצמה את הזכות לערכם ו/או לא לפרסמם במלואם.
מכתבים ללא שם ומען של שולחיהם לא יפורסמו
איפה חבריה של רייצ'ל קורי?
אובדן שליטה שלטוני, צבאי וכלכלי במזרח התיכון
מרדכי קידר
האווירה המשתלטת בימים האחרונים על המזרח התיכון היא שהדברים יוצאים משליטה בכמה זירות שכאורה אינן תלויות זו בזו:
הרשות הפלסטינית רצה קדימה להכרה בה כמדינה על ידי מועצת הביטחון, הפרלמנט האירופי, בית הדין הבינלאומי ומוסדות בינלאומיים רבים אחרים, בצעד המהווה הפרה בוטה וברורה של הסכמי אוסלו שעל פיהם הוקמה הרשות. עד עתה ישראל לא הגיבה בחומרה על צעדים פלסטיניים אלה, ועתה מתברר שהשרה שהייתה ממונה בשנתיים האחרונות על תיק המשא ומתן עם הפלסטינים נמצאת במקום אידיאולוגי ופוליטי שבו נמצאים אדריכלי אוסלו. מישהו בישראל נרדם בשמירה על אדמות הלאום היהודי שחבר הלאומים העניק לעם היהודי כבר בוועידת סן-רמו ב-1920.
המשך
צבא התעמולה לישראל
כיצד להיאבק ביעילות בתעמולה האנטי-ישראלית
מנפרד גרסטנפלד
ישראל במידה רבה הפסידה בקרב התעמולה נגד הערבים. למעלה מ-40 אחוז מן האירופים מאמינים בתיאוריית הקונספירציה שלפיה ישראל שואפת להשמיד את הפלסטינים. זאת, בעוד שבמציאות, האוכלוסייה הפלסטינית דווקא גדלה מאוד. יתר על כן, העימות הפלסטיני-ישראלי מוצג לעיתים קרובות באופן אבסורדי כאיום הגדול ביותר על שלום העולם.
המשך
קובה – הפשרה ללא פשר
הבית הלבן מעניק חינם הקלות מופלגות לבת הברית של הטרור השיעי
נחמן פביאן
ארצות-הברית נקטה השבוע צעד פוליטי ודיפלומטי היסטורי כשנשיאה ברק אובמה הכריז על שינוי במדיניות ארצו כלפי קובה ועל חידוש היחסים הדיפלומטיים עם משטרו של קסטרו.
ביום שלישי האחרון (16.12.14) שוחחו בטלפון נשיאי ארה"ב וקובה לראשונה מאז 1959 כדי לדון בעקרונות מנחים לחידוש היחסים. למחרת, פרסם הבית הלבן דף מידע מיוחד בנושא שבו נכתב כי ארה"ב וקובה מאוחדות הודות ליחסים בין שני מיליון הקובנים שקשרו את חייהם עם ארה"ב לבין 11 מיליון תושבי האי השואפים להוביל את קובה לעתיד מבטיח.
במנשר הנשיאותי נאמר עוד כי ברור לארה"ב שלא
המשך
להוציא מתוק מעז
הצונמי המדיני אכן הגיע, ואפשר לכוון אותו כבומרנג בדיוק מהיכן שבא
יובל ברנדשטטר
קשה שלא להתרשם מעליצותם של הפרשנים לשמע האירועים המדיניים הפוקדים את ישראל בשבוע האחרון. אמרנו לכם, הם צוהלים. הבטחנו לכם צונמי מדיני והנה הוא בא. כל הפרלמנטים האירופיים החליטו כי יקבלו בברכה מדינה פלסטינית, ובית הדין הגבוה לצדק של אירופה קבע כי חמאס אינו ארגון טרור. תבוסות מדיניות מבישות ומוחצות המוכיחות כי דרכה של ממשלת ישראל שגוייה מיסודה. לו רק התגמשה עוד טיפטיפה, הייתה יוצאת בהצעות חדשות, יוזמות חדשות, לא היה הצונמי המדיני מתממש.
המשך
דואר אלקטרוני *
שם
סוף סוף אובמה מגן עלינו
נשיא ארה"ב ברק אובמה אמר הלילה (חמישי) כי ממשלו מתייחס ברצינות לאיומי ההאקרים של קוריאה הצפונית נגד אולפני "סוני" לבצע פיגועים במקומות שבהם יוצג סרט העוסק בהתנקשות בקים ג'ונג און – איומים שבעקבותיהם החליטה "סוני" לא להפיץ את הסרט. בריאיון לרשת אן.בי.סי. אמר אובמה כי ממשלו "יעמוד על המשמר ויזהיר את הציבור אם יהיה איום ממשי". בשלב הבא אולי ימליץ הבית הלבן לרשתות הטלוויזיה לא לדווח על הוצאות להורג, על קברים המוניים ועל פיגועים המוניים שמבצעים ארגוני טרור ומדינות טרור. המלצה מיוחדת יפנו שלטונות ארה"ב לרשתות התקשורת העולמיות שלא לדווח על שימוש במסגדים, בבתי הספר של אונר"א ובבתי חולים כמחסני אמל"ח, כפתחים למנהרות תקיפה ולשיגור טילים ופצמ"רים נגד ישראל.
מדיניות לא ציונית ולא חדשה
מפלגת העבודה גינתה את הסכמתו של בית הדין של האיחוד האירופי להוציא את חמאס מרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי, אך הטילה את האחריות לכך על ראש הממשלה בנימין נתניהו ועל ממשלתו. "אזרחי ישראל כבר מבינים זאת ובקרוב יחליפו את ממשלתו הכושלת והקיצונית בממשלה שיוביל המחנה הציוני – ממשלה שתשמור על האינטרסים של ישראל ותצעיד אותה לדרך חדשה". מדובר בדרך ציונית חדשה המפקידה את מדיניות החוץ של העם היהודי בידי הבית הלבן, האו"ם והאיחוד האירופי הציונים המושבעים, ההופכת את ליבה של ארץ ישראל ואת לב בירתו של עם ישראל מאז ימי דוד המלך למטבע שבו היא קונה הבטחות לשקט זמני שהוכחו פעם אחר פעם כאשליות רוויות דם, דרך ציונית חדשה המפקידה את בטחונם והגנתם של תושבי ישראל בידי מכחיש השואה, ראש ארגון הטרור פת"ח המחוייב להשמדתה של המדינה הציונית, שבעורפו נושף חמאס, שלו כבר העניקה הדרך הציונית החדשה את רצועת עזה.
בפני העיוורים שלנו רק המציאות היא מכשול
יועצו של מחמוד עבאס לענייני דת, מחמוד אל-הבאש, המשמש גם השופט השרעי העליון ברש"פ, נשא את דרשת יום השישי האחרונה בנוכחותו של עבאס. להלן קטע נבחר מתוכה:
"כל האדמה הזאת תשוב אלינו. כל אדמתנו הכבושה, כל הזכויות שלנו בפלסטין – מדינתנו, המורשת של עמנו וירושת אבותינו – הכל יחזור אלינו, גם אם זה ייקח זמן. הסבלנות היא המפתח לניצחון, ואנו סבלנים. כל האופציות שלנו פתוחות בנוגע להתנגדות (אלימות). כל האופציות שלנו פתוחות בנוגע לפעילות המדינית". (הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ, 12.12.2014). (באדיבות "מבט לתקשורת הפלסטינית"). והדברים ברורים: מבחינת הפלסטינים, הפעילות המדינית אינה מחליפה את המטרה. בעוד שמטרתם היא להשתלט על כל ארץ ישראל ולחסל את המדינה היהודית ואת תושביה הלא מוסלמיים, ואילו הפעילות המדינית משמשת עוד אמצעי להשגתה, הרי שאצלנו במחנה חסידי דת הנסיגה המטרה משקפת חזון אמיתי: "רק לא ביבי".
טעות אצלם לעולם חוזרת
השמאלן ממהר להאשים את השלטון בכל החוליים החברתיים האפשריים, ובחגיגות "מחאת רוטשילד" היו אפילו דוכני מחאה נגד צער בעלי חיים. אבל השמאלן הוא גם הראשון שבכל פתרון שלו לאותם חוליים הוא מעניק לשלטון סמכויות ניהול של עוד ועוד תחומים בחיינו.
2008 כל הזכויות שמורות ©
שלח לחבר
created by Tvuna-Millenium